בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ באמצעות שמגד חברה ואח'

החלטה

בהמשך להחלטתי מיום 05/08/09 מונחים לפני תצהיר שהגישו המבקשות ובקשה של המשיב למתן פסק דין בהעדר הגנה לכאורה.

התצהיר שהוגש (להלן – התצהיר המשלים) הוא תצהירה של עובדת מחלקת התביעות של המבקשת 1, וצורף לו דו"ח חקירה, שבעקבותיו החליטה המבקשת 1 לדחות את תביעת הנפגע לפיצוי בגין נזקי גוף, שלטענתו נגרמו לו בתאונת הדרכים שבבסיס תביעת השיבוב של המשיב נגד המבקשות.

צודק ב"כ המשיב כי בהחלטה מיום 05/08/09 קבעתי כי על המקשות להגיש תצהיר המפרט את גרסתן העובדתית לענין אופן התרחשות התאונה, וכי התצהיר המשלים אינו מציג גרסה המפרטת אופן התרחשות התאונה. אולם, חרף האמור, אני מוצא כי יש ליתן למבקשות רשות להתגונן בטענה כי האירוע, שבו נפגע הנפגע במועד הרלבנטי, אינו תאונת דרכים, זאת מהטעמים שיובהרו בהמשך.

בעת מתן ההחלטה מיום 05/08/09 היה מונח בפני התצהיר שצורף לבקשת רשות להתגונן (להלן – התצהיר המקורי), גם כן של עובדת מחלקת התביעות של המבקשת 1, וכל אשר נאמר בו לענין דנן היה, כי תנאי להתקיימות חובת שיפוי של המבקשות על פי ההסכם שבין הצדדים הוא כי "התאונה אכן תאונת דרכים" (סעיף 2 לתצהיר), וכי בכל הקשור לתנאי האמור "הרי במקרה דנן נדחתה תביעתו של הנפגע על ידי המשיבות (צ"ל המבקשות – מ.ב.) שכן התאונה לא היתה תאונת דרכים ועל כן הנפגע לא קיבל כל פיצוי מהמבקשות" (סעיף 3 לתצהיר).

לא היה בדברים הסתמיים האמורים כדי לזכות את המבקשות במתן רשות להתגונן בטענה כי האירוע, שבו נפגע הנפגע במועד הרלבנטי, לא היה תאונת דרכים. עצם העובדה שהמבקשות דחו את תביעת הנפגע לפיצוי בגין נזקי גוף, לא יכל לשמש כשלעצמו בסיס למתן רשות להתגונן.

באותה עת סברתי לתומי כי למבקשות פרטים על תאונה אחרת, שאופן התרחשותה ידוע להן, ולכן קבעתי כי על התצהיר המשלים לפרט את אופן התרחשות התאונה.

מעיון בתצהיר המשלים, מסתבר כי אין המצב כך וכי אין ביכולתן של המבקשות ליתן פרטיה של תאונה אחרת, השונה מזו הנטען בכתב התביעה, וכל אשר באפשרותן לומר הוא כי קיבלו דו"ח חקירה, אותו צירפו לתצהיר המשלים, המעלה חשד כי התאונה לא אירע באופן הנטען על ידי הנפגע (והמשיב).

די באמור כדי להקנות למבקשות רשות להתגונן, ולהטיל על המשיב את החובה להוכיח את התרחשות תאונת הדרכים, שלה הוא טוען. עסקינן בשלב זה בבקשת רשות להתגונן, ולא בהכרעה בטענה לגופה. בשלב הזה די למבקשות להראות כי עולה הגנה אפשרית, ולו גם בדוחק, כדי לזכותן במתן רשות להתגונן. על מנת שתביעת המשיב תידחה, אין על המבקשות להוכיח אופן התרחשותה של תאונה אחרת במועד הרלבנטי, ולשם כך די שבית המשפט לא יהיה מסוגל לקבוע כי האירוע שבו נפגע המשיב במועד הרלבנטי הוא תאונת דרכים. הטענה, כי האירוע שבו נפגע הנפגע במועד הרלבנטי אינו תאונת דרכים, כפי שהובאה בתצהיר המקורי, היתה טענה כללית וסתמית, שלא היה בה, עקב סתמיותה וכלליותה, כדי להקנות רשות להתגונן. הטענה זכה לפירוט ולעיבוי בתצהיר המשלים ובדו"ח החקירה שצורף לו, וזה עושה את ההבדל.

כפי שנקבע בע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם בפ"ד; פס"ד מיום 25/11/93):

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית... הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט, ואף לא קדם משפט)."

וכן:

"לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."

לאור האמור, ניתנת למבקשות רשות להתגונן בטענה אחת בלבד, והיא כי האירוע, שבו נפגע הנפגע במועד הרלבנטי, אינו תאונת דרכים.

הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת פסיקת הוצאות בתום הדיון בתיק העיקרי.

עקב מעברי לבית משפט לעניינים מקומיים, המשך הדיון בתיק יקוים בפני כב' השופטת בר-אשר צבן, והמזכירות תסב את התיק על שמה ותעביר לה את התיק לשם קביעת המשך הדיון.

ניתנה היום, י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: